מאירי על בבא בתרא קס״ט

1 ממה שכתבנו בשטר מכר שאבד שחוזרין וכותבין לו חוץ מן האחריות שבו אתה למד שהנותן מתנה לחברו וכתב לו שטר והחזיר המקבל את השטר לנותן שלא חזרה מתנתו והוא הדין למוכר שאם החזיר הלוקח שטר מקחו למוכר לא חזרה המכירה או המתנה בכך ואם תאמר שכתב ומסר או הקנה אגב קרקע כל שהוא כן יברר המוכר את הדברים וילך לו:

2 זה שאנו אומרים במחזיר שטר המכירה או המתנה שלא חזרה המתנה או המכירה אא"כ הקנה לו באחד מדרכי ההקנאה טעם הדבר מפני שאין אותיות נקנות במסירה שכבר פסקנו כן בפרק הספינה ואם כן לדעת הפוסקים שאותיות נקנות במסירה כמו שכתבנו שם אף בזו נאמר לדעתם שחזרה מתנתו או מכירתו אלא שאף לדעתם יראה דוקא בשטר שאין בו קנין כגון שכתב לו במתנה שדי נתונה לך ובמכירה שדי מכורה לך בכך וכך דמים שקבלתי ממך והחתים עליה עדים שנמצאת הקנייה בגוף השטר והואיל והחזיר לו גוף הקנין חזרה מתנתו או מכירתו אבל שטר שיש בו קנין הואיל והקנין הוא עיקר ההקנאה ואין השטר אלא ראיה בעלמא לא חזרה המתנה או המכירה בהחזרת השטר ואף לדעתנו שאין אותיות נקנות במסירה ומ"מ בכתיבה ומסירה או בהקנאה אגב קרקע קנה אין אומרים שחזרה המתנה או המכירה בכך אלא בשטר שאין בו קנין וזהו לשון והחזיר לו כלומר שכבר נתנו לו המוכר דרך קנייה והחזירו אבל שטר שנקנה הקרקע בקנין והשטר אינו אלא לראיה לא חזרה המתנה והמכירה בהחזרת השטר אף בהקנאתו וכן כתבוה גאוני ספרד:

3 סדר גביית החוב ודרך שבה ב"ד מורידין את המלוה לנכסי הלוה הן בבני חרי הן במשעבדי כבר ביארנו הכל בפרק הגוזל בתרא ושם ביארנו שתחלת ההורדה הוא שכותבין אדרכתא על קרקעותיו ואם מצאו לו מבני חורין כותבין לו על שדה פלנית ואם לא מצאו לו בני חורין כותבין לו דרך כלל על כל מה שימצא מנכסיו משועבדים מיום פלני שהוא זמן השטר ואילך וכותבין באדרכתא זו שכבר קרעו לו שטר החוב ואם מצא לו משועבדים הולך אצל ב"ד וקורעין האדרכתא וכותבין לו טירפא שמצד שפלני נתחייב לו ולא מצאו לו בני חורין כתבו לו אדרכתא וכו' ועכשו קרעו אדרכתא שלו וחדשוהו לטרוף קרקע פלני שנמצא משועבד ביד פלני וכו' ואח"כ מורידין בה שמאין ומכריזים עליה ומשביעין את הלוה שאין לו כלום ואת הטורף שחוב זה אינו פרוע ולא נמחל ומורידין אותו להשתמש בו כשלו וכותבין לו כך והוא הנקרא שומא ומזכירין בה שקרעוה לטרפא והוא שאמרו שכל אדרכתא שאין כתוב בה קרענוה לשטר הלואה אינה אדרכתא וכל טרפא שאין כתוב בה קרענוה לאדרכתא אינה טירפא וכל שומא שאין כתוב בה קרענוה לטירפא אינה שומא ומה שנשנית כאן בהפך והוא שהקדים טירפא לאדרכתא על כל פנים אתה מפרש כאן טירפא על בני חרי ואדרכתא על משעבדי או שמא הוא שבוש בספרים:

4 מי שנתן מעות לשלוחו לקנות לו קרקע סתמו שיש לו לקנות באחריות ר"ל בסתם שהרי אחריות טעות סופר הוא כמו שהתבאר ואם קנה לו שלא באחריות הרי טעה השליח וכיצד הוא הדין השליח מעכבה לעצמו שלא באחריות על הצד שקנאה וחוזר ומוכרה למשלח באחריות ואחריותא עליו ר"ל על השליח אא"כ מתנה עמו שהוא עושהו שליח בין לתקן בין לעות ומ"מ גאוני ספרד כתבו שאם המוכר לא רצה למכור אלא שלא באחריות שיכול השליח לומר אם אתה רוצה בה מוטב ואם לאו קבל מעותיך ותהא שלי אחר שלא פשע שכבר תבע כן ולא נתרצה לו המוכר בכך:

5 חכמי הדורות שלפנינו כתבו בדין זה שלא נאמר אלא בשלקח סתם שלא הזכיר לו שלשם פלני הוא לוקחו אבל אם אמר לו כן אומר לתקוני שדרתיך וכו' והמקח בטל וראיה לדבריהם במסכת קדושין פרק שני מ"ב ב' במה שאמרו האחים שחלקו לקוחות הן פחות משתות וכו' ואמרו שם עוד הא דאמרת פחות משתות נקנה מקח דוקא דלא שוי שליח אבל שוי שליח מצי אמר ליה לתקוני וכו' ובטל מקח אלמא כל שהדבר ידוע שהוא שליח ויש לומר בו לתקוני שדרתיך המקח בטל:

6 מי שהיה מוחזק בקרקע ובא אחד וערער עליו וטען זה שלקחה ממנו ויש בידו שטר וכן שיש לו עדי חזקה מכיון שטען ששטר יש לו נדון תחלה בשטר ר"ל שאומרים לו לברר את דבריו ולקיים את שטרו ומ"מ לא אמרו נידון בשטר אלא לברר על הדרך שכתבנו הא אם לא מצא שטר או שלא מצא לקיימו סומכין על עדי חזקה ונשבע הסת שלקחה:

7 ראובן שמכר שדה לשמעון וחזר שמעון והחזיר לו שטרו והחזיק ראובן בקרקעו ולאחר זמן חזר שמעון וערער עליו וטען שהחזיק בה מצד שהחזיר לו את השטר לא סוף דבר שאינו נדון בשטר שהרי אינו נקנה בהחזרה כמו שכתבנו אלא אף בחזקה כמו שכתבנו אינו נידון שהרי זו היא חזקה שאין עמה טענה אחר שאין הטענה כלום ומ"מ אם טען שמכרה או נתנה מצד אחר נידון בחזקה: